פרויקט חוקה דמוקרטית למדינה יהודית

הדיון סביב זהותה של מדינת ישראל הוא ויכוח שתחילתו בהקמת התנועה הציונית והמשכו עד ימנו. התעצמותו של הוויכוח על אופייה וערכיה של מדינת ישראל התעצם לאחר חקיקת של "חוקי היסוד של 1992" סביב המונח "מדינה יהודית ודמוקרטית". בקרב חוגים משפטניים, אקדמיים ומדיניים התפתחה תפיסה לפיה קיימת סתירה בין זהותה היהודית של המדינה לבין זהותה הדמוקרטית. לפי תפיסה זו, זהותה הדתית והלאומית הייחודית של מדינת ישראל מנוגדת לעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הליברלית. בין הערכים הפרטיקולריסטיים היהודיים לבין הערכים ההומניסטיים-אוניברסליים קיימת סתירה. הרצון להתבסס על חוקי ההלכה, במלואם או בחלקם, אינו עולה בקנה אחד עם ההשקפה הדמוקרטית. מנגד התפתחה ספרות ענפה המצביעה על כך שהשקפת העולם היהודית נושאת בתוכה יסודות דמוקרטיים ותורת ישראל ומורשתה היוו מקור לרבים מערכיה של הדמוקרטיה המערבית. בשעה שהשופט אהרון ברק פירש את המונח "מדינה יהודית ודמוקרטית" באופן שמבטל את המשמעות הייחודית של מערכת הערכים היהודית ומכפיף אותה תחת הערכים הדמוקרטיים, ראה השופט מנחם אלון את השילוב בין הערכים באופן כזה שאחד תורם לשני.

המחלוקות בישוב העברי והתנועה הציונית סביב אופייה וערכיה של המדינה היו גורם מרכזי בכישלון לחוקק חוקה עם הקמתה של מדינת ישראל. מתחילת שנות ה-80 של המאה העשרים נעשו מספר ניסיונות לכונן חוקה למדינת ישראל. ניסיונות אלו נעשו בעיקר על ידי קבוצה אקדמית-משפטית שהשתייכה לאליטה החילונית-ליברלית הגמונית לשעבר, שביקשה לעגן את מערכת הערכים שלה באמצעות החוקה והעברת סמכויות לבית המשפט העליון, שחלק מערכת ערכים זהה, במטרה להכריע את המאבק על אופייה וערכיה של המדינה. ניסיון זה היה תגובה לשינויים פוליטיים שהתרחשו מאז אמצע שנות השמונים של המאה ה-20, שעיקרן התחזקות השפעתן של קבוצות דתיות בפוליטיקה, במנהל הציבורי ובחברה (להרחבה: http://www.openu.ac.il/lists/mediaserver_documents/academic/sociology/democracy/Snir%20Goldfiger%20-%20Thesys.pdf

פרויקט חוקה דמוקרטית למדינה יהודית מבקש להציב אלטרנטיבה להצעות החוקה שהוצגו מאז שנות ה-80 ולתהליך החוקתי שמבקשת לקדם אותה קבוצה אקדמית-משפטית מתוך האליטה החילונית-ליברלית. חלופה זו מבוססת על הגותו של ג'ון לוק, אבי הליברליזם. לוק ראה מצד אחד חשיבות בקיומה של הדת במרחב הציבורי ומאידך תמך בהפרדת הדת מהמדינה. את האיזון יצר באמצעות הכפפת המחוקקים והחוקים למוסר האלוהי, "חיוביו של החוק הטבעי אינם בטלים בחברה, אלא במקרים רבים קונים יתר חומרה, והחוקים של בני אדם מצרפים אליהם עונשים ידועים לציבור כדי לאכוף את שמירתם. החוק הטבעי הוא אפוא בבחינת כלל נצחי לכל אדם, למחוקקים וכן לאחרים. הכללים שקובעים המחוקקים למעשיהם של בני אדם אחרים, צריך שיהיו, כמעשיהם שלהם וכמעשי שאר התושבים, מותאמים לחוק הטבעי, כלומר לרצונו של האל אשר חוק זה הוא ביטוי לו" (לוק, 1959, עמ' 102). בהיותה של החוקה מסגרת נורמטיבית וערכית לפיה כל האזרחים והרשויות צריכים לפעול, אזכור האל בחוקה מכפיף את כל האזרחים והרשויות לחוק הטבעי ולכללי המוסר האלוהי. רעיון זה קיים בחוקותיהן של מדינות דמוקרטיות רבות. בחוקת קנדה נכתב "מכיוון שקנדה מיוסדת על עקרונות המכירים בעליונותו של האלוקים ובשלטון החוק" (אלון, 1995, עמ' 294). בראשה של החוקה האוסטרלית נכתב, "הואיל והאנשים של ניו סאות' ויילס, ויקטוריה, דרום אוסטרליה, קווינסלנד, וטסמניה, מסתמכים בענווה על ברכתו של האל הכל יכול, הסכימו להתאחד בחבר עמים פדרלי אחד…" (Australian's (Constitution. באופן דומה, גם החוקה השוויצרית נפתחת בברכת האל ומוסיפה את מחויבותם של האזרחים למוסר האלוהי, "בשמו של האל הכל יכול! האנשים השוויצרים והקנטונים, מודעים לאחריותם כלפי הבורא…" (Federal Constitution of the Swiss Confederation).  חוקת אירלנד מתייחסת לדת הנוצרית באופן מפורש ורואה בשילוש הקדוש את מקור הסמכות וכל פעולות האדם והמדינה מתקיימות מתוך המחויבות לאל, "בשם השילוש הקדוש, מי שהוא כל הסמכות ולמי, אשר בסופו של דבר, כל הפעולות של בני האדם והמדינות צריכות להיות מופנות, אנחנו העם האירי, מכירים בענווה בכל ההתחייבויות שלנו לאלוהי אדוננו, ישו הנוצרי…" (Constitution of Ireland). במדינות דמוקרטיות ליברליות אחרות החוקה ממסדת דת רשמית בתוך המדינה. חוקת יוון ממסדת את הדת הנוצרית אורתודוכסית-מזרחית כדת רשמית, "הדת השלטת ביוון היא זו של הכנסייה הנוצרית האורתודוכסית המזרחית" (Constitution of Greece, section 2). חוקת דנמרק ממסדת את הנצרות הלותרנית האוונגליסטית כדת הרשמית של המדינה, "הכנסייה הלותרנית האוונגליסטית תהיה הכנסייה הרשמית של דנמרק, ובתור שכזו, תהיה נתמכת על ידי המדינה" (The Constitutional Act of Denmark, section 4). גם חוקת נורבגיה ממסדת את הנצרות הלותרנית האוונגליסטית כדת הרשמית, "הכנסייה של נורבגיה, הכנסייה הלותרנית האוונגליסטית, תישאר הכנסייה המייסדת של נורבגיה ומכוון שכך תהיה נתמכת על ידי המדינה (The Norwegian Constitution, article 16). בנוסף מציבה החוקה הנורווגית את ערכי הנצרות כערכים עליה מבוססת המדינה, "הערכים שלנו יישארו המורשת הנוצרית וההומניסטית שלנו. חוקה זו תבטיח דמוקרטיה, מדינה המבוססת על שלטון החוק וזכויות אדם" (The Norwegian Constitution, article 2). כפי שמדינות דמוקרטיות רבות מצאו מקום לאזכור האל בחוקותיהן ראוי שגם החוקה של מדינת ישראל תמצא מקום לאזכר את האל, לצד אזכור תורת ישראל ומורשתה בסעיפים הרלוונטיים. המטרה היא לבסס את זהותה היהודית של המדינה מחד ומאידך להפריד את הדת מהמרחב הציבורי-פוליטי.
פרויקט "חוקה דמוקרטית למדינה יהודית" אינו פרי "הסכמה" או "הסכמה רחבה" כפי שהתיימרו הצעות חוקה אחרות להיות, אלא הצעה של אדם פרטי, שהחליט לעשות מעשה.

הצעת החוקה מבוססת על חוקים קיימים, שחלקם עוגנו כחוקי יסוד וחלקם כחוקים רגילים בלבד, הצעות חוק שהועלו בכנסת ורעיונות של גופי מחקר ומדיניות שנוסחו כחוקים. אתם מוזמנים להגיב על הפרקים השונים באמצעות דף יצירת קשר.

בברכה,

שניר גולדפינגר.