תקציר
על רקע החשיבות שייחסו הוגים ליברלים כג'ון לוק ואלכסיס דה טוקוויל לדת ועל רקע הבחירה של מדינות דמוקרטיות רבות להדגיש בחוקותיהן את עליונות האל עולה התמיהה כיצד במדינה היהודית, ששורשיה נטועים עמוק בתורת ישראל ומורשתה, התעלמו מנסחי הצעות החוקה מאז שנות ה-80 של המאה ה-20- "חוקה לישראל" (1987), "חוקה בהסכמה" (2005) ו"חוקה בהסכמה רחבה" (2006) ומחוקקי "חוקי היסוד של 1992"- "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" ו"חוק יסוד: חופש העיסוק", מאזכור מפורש של שם האל ושל תורת ישראל ומורשתה? הניסיון למצוא תשובה לתהייה זו מוביל למסע בתוך מאבק הזהות על אופייה וערכיה של מדינת ישראל.
עד אמצע שנות ה-70 הייתה תנועת העבודה הקבוצה הדומיננטית בהנהגת היישוב העברי והמדינה. בשנים אלו הצליחה תנועת העבודה לייצב פרויקט הגמוני שאיזן בין מישורים שונים-תרבות, כלכלה, אידיאולוגיה, לאומיות וכו'. אובדן השלטון הפוליטי בשנת 1977 הוביל לאובדן השליטה הפוליטית של תנועת העבודה ולהתפרקות הפרויקט ההגמוני. מכאן ואילך, בהיעדרה של קבוצה דומיננטית אחת ניתנה האפשרות לקבוצות אחרות לנסות ולהשפיע על אופייה וזהותה של המדינה. על רקע כישלונה של תנועת העבודה להחזיר לעצמה את מושכות השלטון התקיימה מגמה של התחזקות השפעתן של קבוצות דתיות בפוליטיקה, במנהל הציבורי ובחברה. חוסר היכולת להתמודד עם המציאות החדשה הוביל את האליטה ההגמונית לשעבר לפעול באמצעים שונים כדי לשמור על ערכיה בחברה ועל שרידי הפרויקט ההגמוני. כחלק מהמאבק פעלו קבוצות מתוך האליטה החילונית-ליברלית הגמונית לשעבר להגן על ערכיה של האליטה באמצעים חוקתיים. באמצעות ניסוח החקיקה החוקתית ביקשה האליטה החילונית-ליברלית לעגן את ערכיה בחברה ולהביא את מאבק הזהות לכדי הכרעה.
עבודה זו עוקבת אחרי התהליכים הפוליטיים והחוקתיים שהתרחשו מאז תחילת שנות ה-80 ועד להצעת "חוקה בהסכמה רחבה". כרקע מובאים תהליכים פוליטיים ומגמות חברתיות שהתרחשו מאז קום המדינה והיו בסיס להתפתחותן של היוזמות החוקתיות. הפרק הראשון מתאר את הרקע ההיסטורי-פוליטי-חברתי החל מקום המדינה ועד לסוף שנות ה-80. השנים הראשונות התאפיינו בשיתוף פעולה בין הציונות הדתית למפא"י, הנציגה הבכירה של תנועת העבודה. למרות המחלוקות מצאו שני הצדדים עניין בשיתוף הפעולה. החל משנות ה-60 התפתחה בתוך הציונות הדתית קבוצה שביקשה לפרוץ את ההסתגרות של הציונות הדתית ולהשפיע על עיצוב המדינה בהתאם לערכיה של הציונות הדתית. נקודת ציון מרכזית בהתעוררות האידיאולוגית-פוליטית של הציונות הדתית התחוללה לאחר מלחמת ששת הימים. השיבה לחבלי ארץ היסטוריים ששוחררו במהלך המלחמה עוררו רגשות חבויים בתוך הציונות הדתית ואצל ישראלים רבים. המפגש המחודש עם חבלי הארץ ההיסטוריים הבליט את המרכיבים המסורתיים של הזהות היהודית. מאבק ההתיישבות בשטחים המשוחררים הפך להיות מזוהה עם הציונות הדתית ועם השקפת העולם האמונית שלה. במקביל התחוללו בתנועת העבודה שינויים אידיאולוגיים שהובילו להתחזקותן של מגמות ליברליות וחתירה לפתרון בעיית ערביי השטחים המשוחררים באמצעות פשרה טריטוריאלית. מי שהובילו את השינויים האידיאולוגיים בתנועת העבודה היו גורמים מקרב האקדמיה, מערכת המשפט והחוגים האינטלקטואליים. גורמים אלו ביקשו להרחיב את השפעתם על עיצוב החברה. המהפך הפוליטי של 1977 הוביל למעבר ממצב של מפלגה דומיננטית למערכת מפלגתית דו-גושית. במערכת המפלגתית הדו-גושית הפכו המפלגות הדתיות ממעמד של מיעוט שכוחו מוגבל ללשון מאזניים. מעמד זה העניק להן כוח רב והשפעה. המפלגות הדתיות, בעיקר החרדיות, ניצלו את מעמדן כלשון מאזניים ופעלו בצורה נמרצת להרחבת אחיזתן במנהל הציבורי של המדינה והגברת כוח השפעתן. הן הצליחו לחזק במידה רבה את מעמד הדת בחיים הציבוריים והובילו לשינוי יחסי דת ומדינה בחברה הישראלית. מגמה זו הובלה על ידי ש"ס, שחרגה מהבדלנות החרדית המסורתית ופעלה באופן אקטיבי לעיצוב אופייה של החברה הישראלית. תגובת האליטה החילונית-ליברלית להתחזקותן של הקבוצות הדתיות בפוליטיקה, במנהל הציבורי של המדינה ובחברה היה ניסיון לעגן את ערכיה כערכי המדינה באמצעים חוקתיים ובאמצעות העברת סמכויות לבית המשפט העליון, שחלק אתה ערכים זהים. ניסיונות אלו מוצגים בשני הפרקים הבאים של העבודה. פרקים אלו בוחנים את הגורמים שעמדו מאחורי התהליך החוקתי והשקפת העולם שהובילה אותם ומציגים ניתוח של היוזמות החוקתיות. בחינת הגורמים שעמדו מאחורי התהליך החוקתי מראה כי מאחורי התהליך עמדו בעיקר קבוצות מתוך האליטה האקדמית והמשפטית, שהשתייכו לאליטה ההגמונית לשעבר. ניתוח היוזמות החוקתיות מראה כי יוזמי התהליך ביקשו לעגן באמצעים חוקתיים את מערכת הערכים של האליטה החילונית-ליברלית, זאת בהסתמך על השפעותיה המחנכות של החוקה.
ככל שהשפעתן של הקבוצות הדתיות גדל מאבקה של האליטה החילונית-ליברלית הולך ומחריף[1]. ביטוי להחרפה זו ניתן לראות בשיח תוקפני של חברי האליטה החילונית-ליברלית נגד חברי הקבוצות הדתיות, ניסיון ליצור להן דה-לגיטימציה והתקפה נגד כל מי שמעז לבקר את מערכת המשפט או מבקש לשנות את מאזן הכוחות בין מערכת המשפט למערכת הפוליטית. תגובות אלו אינן חדשות והן התקיימו גם בשנות ה-80 לאחר המהפך הפוליטי, כפי שמוצג בפרק "המעבר למערכת מפלגתית דו-גושית", ובתקופה שקדמה ל"תוכנית ההתנתקות", כפי שמוצג בפרק "המהפכה האמונית-רקע פוליטי חברתי". לאורך העבודה עולות נקודות רבות המהוות בסיס למאבקים המתחוללים בשיח הציבורי כיום, כמו הקשר בין ההתיישבות בשטחים המשוחררים ומאבק הזהות, הרצון של חוגים בשמאל להתנתק מהשטחים המשוחררים כאמצעי להחליש את מרכיבי הזהות המסורתיים בזהות היהודית, התגבשות התפיסה לפיה קיימת סתירה בין זהותה היהודית של ישראל לבין זהותה הדמוקרטית כטענה לנגח את הדתיים, רצונה של ש"ס לחולל מהפכה כוללת באופייה היהודי של המדינה באמצעות החזרת עליונות הפסיקה הספרדית ושיקום יהדות המזרח ועוד. נקודות אלו מראות שרבים מהמאבקים שמצטיירים כביכול כמאבקים בין השקפות עולם מדיניות הם בסופו של דבר חלק ממאבק הזהות. התהליך החוקתי הוא נדבך נוסף בביוגרפיה של מאבק הזהות. ביוגרפיה זו מראה על רצונה של האליטה החילונית-ליברלית לבסס את ערכיה בחברה תוך דחיקת קולות אחרים ונכונות להשתמש בכל אמצעי אפשרי לצורך כך.
[1] מטבע הדברים חלק מהאמירות מנוסחות בהכללות. עם זאת, ברור שבתוך כל קבוצה יש תת קבוצות שעמדת הרוב אינה בהכרח משקפת את עמדתן.